בקצרה: סריקה ב-300 dpi מספיקה לצפייה במסך ולשיתוף, אבל לא להדפסה מחדש ולא להגדלה. לתמונות נייר בגודל 10×15 כדאי לסרוק ב-600 dpi ולשמור עותק TIFF לצד קובץ JPG, ולשקופיות ונגטיבים צריך סורק עם תאורה אחורית ייעודית.

ההנחה הרווחת היא שסריקת אלבום ישן היא עבודה טכנית של שעה מול הסורק. בפועל, ההחלטה על הרזולוציה ועל פורמט הקובץ נקבעת פעם אחת ומלווה את הקבצים עשרות שנים. מי שסרק את אלבום החתונה של ההורים ברזולוציה נמוכה יגלה את זה רק ביום שינסה להדפיס תמונה בגודל 30×40.

קראו גם: קיר תמונות במתנה? רוב ההדפסות על קנבס דוהות תוך שנתיים · בושם וכרטיס מתנה? רוב מתנות יום ההולדת בפח תוך שבוע · בושם וכרטיס מתנה? רוב מתנות יום ההולדת בפח תוך שבוע

הרזולוציה נקבעת לפי מה שתעשו עם הקובץ, לא לפי גודל התמונה

ברירת המחדל של רוב הסורקים הביתיים היא 300 dpi. זה תקן הדפסה סביר כשגודל הפלט זהה לגודל המקור, אבל הוא מוחק את עתודת הפרטים שנחוצה להגדלה. תמונה 10×15 שנסרקה ב-300 dpi מייצרת קובץ של כ-1770 על 1180 פיקסלים, וזה הגבול שלה.

מעל 1200 dpi על תמונת נייר רגילה מתחיל להיסרק גרעין הנייר עצמו במקום פרטים אמיתיים. הקובץ תופח, המידע לא. רק בשקופית 35 מ"מ, שהמקור שלה זעיר, יש הצדקה אמיתית לקפוץ ל-2400 או 3200.

הטלפון עושה עבודה טובה יותר ממה שנדמה

לא כל אלבום מצדיק סורק. כשמדובר בעשרות תמונות ולא באלפים, מצלמת הטלפון עם חיישן של 48 מגה פיקסל נותנת תוצאה סבירה לחלוטין, בתנאי שמצלמים ליד חלון ביום מעונן ולא מתחת למנורת תקרה שיוצרת החזר על הנייר המבריק. הניחו את התמונה על שולחן כהה, צלמו ישר מלמעלה, והימנעו מפלאש.

הבעיה בטלפון היא עקביות. מאה תמונות שצולמו ביד יגיעו במאה זוויות ובאיזונים לבנים שונים, והתיקון ייקח יותר זמן מהסריקה עצמה. סורק שטוח עם מכסה סורק כל תמונה באותה תאורה בדיוק.

שקופיות ונגטיבים לא נסרקים כמו תמונה

סורק שטוח רגיל מאיר את הנייר מלמטה ומודד את האור שחוזר. שקופית שקופה, ולכן היא דורשת יחידת תאורה אחורית במכסה. בלעדיה מתקבלת תמונה חומה וכהה שאי אפשר להציל בעריכה. סורקי נגטיבים ייעודיים מתחילים סביב 400 שקלים, ומעבדות מקצועיות גובות בין שקל לשלושה שקלים לפריים.

מידע טכני על סוגי הסורקים ועל אופן פעולת החיישן מרוכז בערך סורק בוויקיפדיה.

איך שומרים כדי שהקבצים ישרדו

• שמרו עותק TIFF לא דחוס כארכיון, וייצרו ממנו JPG לשימוש יומיומי.
• הצמידו לשם הקובץ שנה ומקום: 1974_חיפה_סבתא_רבקה.
• צלמו גם את גב התמונה כשכתוב עליו תאריך או שם.
• החזיקו שני עותקים בשני מקומות פיזיים שונים, ולא רק בענן אחד.
• בדקו את הכונן החיצוני פעם בשנה. כוננים מתים בשקט.

לפני שמתחילים בכלל, שווה לעבור על הערימה ולהחליט אילו תמונות שוות סריקה. אלבום סרוק של 120 תמונות נבחרות שימושי הרבה יותר מתיקייה של 900 קבצים שאף אחד לא פותח. אחרי שהחומר דיגיטלי, אוסף סרוק הופך בקלות למתנה מצולמת שמחזיקה שנים.

התחילו מעשר התמונות הכי ישנות שיש לכם בבית, סרקו אותן ב-600 dpi בפורמט TIFF, והעבירו עותק לקרוב משפחה עוד באותו יום.